מתקן החלומות

ישנו סיפור מקסים של אורי אורבך ז"ל, הנקרא "מתקן החלומות". אין זה כלל תחליף לכתיבתו הנפלאה (ממליצה בחום לקרוא את המקור במלואו), אך בקצרה מדובר על אלכס, איש פשוט מכפר אחד שעסק בתיקון חלומותיהם של שכניו, ידידיו ומכריו. את ה'מקצוע' המיוחד הזה רכש כבן- דור שישי- למשפחה ידועה של מתקני חלומות. שנים הוא נתן ללקוחותיו בשלוה ובנחת שרות חם, קשוב ומתובל בחיוך במחיר עממי...עד אשר "יום אחד, ברעש ובצלצולים, הגיעה לכפר בשקשוק גלגלים, מכונית מהודרת עם אדון שהכריז- מתקן חלומות מיוחד מפריז, אני מומחה מדופלם עולמי, תיקנתי חלומות לכל המי ומי, אני אתקן, אני אפרש, אני אפתור, אצלי כולם יעמדו בתור!"...
וצריפו של אלכס נותר מיותם, כולם עזבו לטובת המדופלם. "כי שם נוצץ ואיכותי, כי שם חדיש ויוקרתי, זה מקצועי וזה גם עדיף, זה בא מחו"ל זה לא סתם צריף...זה ממוחשב זה מתקדם, בעיתונים הוא מפרסם." וזה נמשך זמן מה כשנה שנתיים ולאט לאט החלו אנשי הכפר להתחרט.. "החומרים אמנם אותם חומרים, והמומחה השתמש במכשירים יקרים- אבל הוא לא הביט ממש בעיניים, תמורת חיוך לקח כפליים, המילה הטובה, הטפיחה על הכתף לא נכללו בטיפול השוטף. הוא הקשיב- אבל לא ממש שמע, עשה הכל- אבל בלי נשמה..." וכשחזרו לאלכס מודעים לטעותם, נשאר רק מכתב כל-כך חכם "זו לא האבקה או מכון מפואר, החיוך, המבט- זה העיקר. ותשומת הלב ויחס מעט, אהבת הזולת, הליטוף, המבט..."
ניתן, כמובן להשליך את הסיפור על המון תחומים בחיים, אך זה הקרוב לליבי ולדעתי בין המשמעותיים ביותר לנושא, זו מערכת הבריאות כפי שהיא כיום.
זוכרים את הדמות הזו? הרופא היישובי, השכונתי מפעם, לפני שגדלנו כל כך? ואף לפני שנולדנו... מסיפורים בו היה הבן הצעיר נשלח לקרוא לרופא העיירה מביתו לטפל בדחיפות באחיו הקודח. הרופא היה מגיע עם תיקו המלבני, עם מכשיריו המיושנים- בודק, מציע, מרגיע בעצם נוכחותו הקשובה, מכיר את המשפחה, את ההקשר של הבחור החולה, את סביבתו הטבעית.
כיום, אכן המכשור משוכלל יותר, התיעוד ממוחשב, המודעות להגיינה גברה. קופות החולים ממוזגות עם כסאות המתנה נוחים ומשחקים בצד לילדים ממתינים. יש מזכירה ופרוצדורות. והקידמה הזו בוודאי שיפרה את מצבם הבריאותי-פיזי של רבים.
אך האם הגוף לבדו הוא זה שצריך להבריא במפגש עם איש מקצוע טיפולי כרופא? יש לי תחושה שכמו בסיפור, ההשתכללות גרמה לאיבוד של המקום הרגיש, המסתכל בעיניים, המתייחס להקשר של האדם, לנוף שלו, לרגשותיו..
לשמחתי, עדיין נותרה במערכת הבריאות של היום דמותו של רופא המשפחה- זו שמזכירה לי יותר את דמותו של אלכס מהסיפור, אך לעומת זה, כמות ה'מומחים' בכל תחום אפשרי יוצא מכל פרופורציות, עובדה שמביאה את רופאי המשפחה לבטוח פחות ביכולותיהם ולהוות ברוב המקרים הגורם ה'מעביר הלאה'.. לא זה הנותן את המענה אלא זה המפנה לטיפול של 'מומחה'.
על פניו ניתן לחשוב שאצל מומחה אנחנו בידיים טובות, אך האמת הפוכה.
מטופל הוא אדם שלם- וזו השקפה בסיסית שצריכה להיות לכל רופא. זו טעות גדולה להסתכל על חולה כעל 'מקרה ברך', 'מקרה גב', או 'מקרה דלקת ריאות'... ועל פי זה לשלוח אותו לרופא המתאים. גם ברמה הפיזית כל אברי הגוף מחוברים למרכז ומחלות רבות שהופעתן באיבר מסויים- מקורן במקום אחר. כאשר מצמצמים מומחיות לאיבר מסוים- הרופא מאבד את יכולת הראיה הכוללת שלו. ועל אחת כמה וכמה כאשר מצמצמים את המחלה לרמת הגוף- מאבדים את כל ההקשר הרחב של המטופל ; של מצבו הרגשי, הסוציו-אקונומי, כיצד נפגעת איכות החיים שלו ומה הוא בעצם רוצה ומצפה מהטיפול- לעומק.
לא ייתכן שאדם חולה וכאוב, שמן הסתם מצבו משפיע על מצב הרוח וכוחות הנפש (דיון אחר הוא מה קדם למה..) יתרוצץ בין מומחים שכל אחד יתבונן באופן שטחי באיבר אחד של גופו. במצב כזה כל מפגש מחייב חשיפה מחודשת של נקודות חולשה וקשיים, מחייב את המטופל לחזור ולספר שוב ושוב את סיפור חייו וכל מפגש כזה גם מפצל אותו לאיברים-איברים בהתאם למומחה אליו הגיע...
רוב המטופלים שיש להם טיפה הקשבה פנימית יכולים לחוש שישנו חוט מקשר בין כל המכאובים שלהם. איזו נקודת מרכז שבה כולם נפגשים ויש לעודד את התחושה האינטואיטיבית הזו אשר נרמסת בגסות על ידי ה'מומחים' ודוקא הולכת ומתבססת בקרב רופאי המשפחה.
באופן מעשי, מערכת הבריאות צריכה לעודד את רופאי המשפחה לחזור להיות "אנשי אשכולות". להרחיב את ידיעותיהם בכל תחומי הרפואה- אורטופדיה, מיילדות, קרדיולוגיה, גרונטולוגיה, רפואה פנימית, רפואת ילדים ועוד. ובמידה ועולה מקרה מיוחד שהם אינם מכירים- לעודד התייעצות מקצועית מאחורי הקלעים כחלק בלתי נפרד מתהליך לימודי מתמשך. גם מפגש עם רופא מומחה, במקרים מיוחדים, יתבצע בנוכחות רופא המשפחה ולא בניתוק גמור מכל הקשר.
רופאי המשפחה יהיו מרכז מערכת הבריאות ומשפחה תוכל לבחור את הרופא שיש לה איתו 'כימיה' כדי לצעוד איתו יד ביד לאורך השנים.
אני מאמינה שעם הזמן, בתהליך שכבר מתחיל, רופא-פיזיולוג אשר מלווה משפחה לאורך זמן יוכל להבחין אף בהקשרים עמוקים יותר של המכאובים הגופניים ואט-אט להרחיב את תחום טיפולו אף למקומות רגשיים-נפשיים ולתפוס נישה של 'מאמן משפחתי' לחיים בריאים ושמחים.